אודות חיי סבי אברהם (אייבי) לפידות

סבי אברהם נולד ב-23.2.1927,הוא יליד צפת.

כאשר סבי  נולד היו צריכים לסובב אות ומפני שהיה במצב הפוך. לכן הוא היה צריך ללכת לבית החולים בחיפה,אך מפני שירד שלכ ודרכים היו חסומות לקחו אותו  (ואת אמו) על חמור לראש פינה,ומשם לבית החולים האיטלקי בחיפה לשם הלידה עצמה.

את שם העניקו לו לזכר זבו בלטוויה, (אבא של אבא שלו).

סבי נולד לאביו מאיר לפידות: ולאמו רחל בן ישראל,שבאה ממשפחה ידועה בצפת,וסביו אבא אימו,היה נשיא בית הכנסת האר''י(שקיים עד היום).

סבי פגש את אביו לראשונה בגיל 7.

אביו לא היה בלידתו.

7 שנים גדל סבי רק עם- אמא,אחות, סבא וסבתא.

הוא זוכר,ועד היום נרגש מהרגע בוא ראה לראשונה את אביו,(הוא ידע בערך איך הוא נראה אך מ-2 תמונות בלבד) אמו אמרה לו לרוץ לתחנת האוטובוס ושאביו מגיע עוד מעט,הוא מאוד התרגש,פתאום הוא הרגיש כמו כל הילדים, שגם לו יש אבא.

לסבי זיכרונות עם חבריו מבית הספר בצפת, הוא זוכר כי הם היו נפגשים לאחר הלימודים והם היו גולשים וקופצים מגגות, הוא מספר כי הוא לא פחד ואף פעם לא שבר רגל או יד.

זיכרון שסבי לא ישכח כ''כ מהר,הוא שיום אחד הערבים תקפו את ביתם של השכנים והרגו את האבא ו-3 ילדות .סבי ראה את אמא משתגעת מצרחות וייסורים, זה החה צעבר לחצר שלו. והוא זוכר עד היום כמקרה טרגי. (לאחר זה התחילו הרבה פוגרומים של ערבים נגד יהודים בצפת, וזוהי אחת הסיבות שמשפחתו עזבה את צפת).

בגיל 7 עבר סבי מצפת לירושלים ושם התגורר עד גיל 9 בערך.

בגיל 9 עברה משפחתו להתגורר בדרום אפריקה מכיוון שהציעו לאביו עבודה שם ומכיון שאחיו של אביו דודו של סבי הציע להם לבוא ולגור יחד איתו בדרום אפריקה. בתורה נער,כדי להרוויח כסף לפרנסתו,הוא סחב מזוודות של אנשים על אופניים בתחנת הרכבת, הוא אסף עיתונים ומכר אותם לחנויות במגרשי הספורט ובימי סוף השבוע הוא מלצר במועדון לילה.

בשבת בדרום אפריקה היו מנסים הוריו להשתחרר מעבודתם,ולהינות עם ילדיהם.

אך בארץ,כשגר בצפת הם היו הולכים כל משפחתו לטייל על הביש מצפת ועד עין זיתחפ.

עמו כן,גם כאן וגם בארץ הם היו שומרים על שבת וכמובן שמקדשים,

עד היום יש לו את כוס היין ו2 הפמוטים שעוברים במשפחתו, ואיתם הם היו מקדשים.

בגיל 21 החיל לעזוב את דרום אפריקה ונסע ללמוד באנגליה רפואה כירורגית בפה ולסת.

הסיבה האמיתי שסבי עזב היא מכיוון שנמאס לו מיחס שבנו הלבנים התייחסו לשחורים ולכון רצה לברוח משם,אך לא סיפר להוריו את הסיבה האמיתי.

לאחר שלמד באנגליה רפואה כירורגית בפה ובלסת בגיל 28 חזר סבי לישראל מפני שתמיד רצה לחיות בארץ מולדתו.

 וכשחזר לארץ סבי פגש את סבתי במסיבה שהתקיימה אצל חברו מייק אברוסקין. חברו הכיר לו אותה בכך שהושיב אותה לידו והם התחילו לדבר וסבתי מצאה חן בעיני סבא שלי מהפעם הראשונה. שניהם התחתנו ב26.3.56,החתונה נערכה בסגנון דרום אמריקאי.כשהם הם התחילו את דרכם כזוג צעיר סבי התפרנס מלהיות רופא שיניים ואילו סבתי התפרנסה מהיותה אחות בבית החולים האזורי.

ב- 22.12.58נולד להם בן שהוא דודי צבי לפידות ושנה לאחר מכן ב31.12.59 אמי נולדה .
כשאימי הייתה בת שלוש עברה המשפחה לסנט  לואיס  מכיוון שתמחותו של סבי ברפואה, אחרי שנתיים עברו לברוקלין ושם נולדה לה בת שהיא דודתי דפנה.  ולאחר מכן החליטו לחזור לארץ  לגבעתיים וסבי עבד בבית החולים איכילוב בפתח תקווה סבי עבד באיכילוב כרופא אף אוזן גרון .לאחר שנה הציעו לו להיות מנהל מחלקה בבית חולים  בניו יורק - לונג איילנד בבית חולים Downstate Medical Center .   כאשר עבד בארה''ב הוא קיבל תעודת רופא מצטיין.

את החגים והמועדים הם חגגו כמו כל יהודי בחו''ל, בית כנסת וארוחה משפתית או בביתם או אצל חברים.

כשאמי הייתה בת 25 חזרו לגור בארץ.

למרות כל סוגי ברפואה שלמד,עיסוקו המרכזי היה מנתח אף,אוזן וגרון.

סבי מוסיף ואומר, כי הוא אף פעם לא סיים ללמוד,הוא לומד מכל רגע בחייו,אך את הלימודים המסודרים הוא גמר ב1956.

בתור ילד,נער וגבר, סבי השתתף בפעילויות חברתיות רבות, הוא לקח חלק בתנועת השומר הצעיר,וכשעבר לדרום אפריקה הוא השתתף בתנועת הבונים(כמו הצופים רק בחו''ל) ושר במקהלה בבית הכנסת הגדול ברום אפריקה.

בגיל 40 ,כאשר התגורר בברוקלין (עבד כרופא( הוא נבחר להיות ראש מועצת החינוך הקהילתית.

סבי הוא אזרח נאמן למדינה,בן אדם טוב,נבון,חכם,אמפתי, מאוד מסודר ומאורגן.

כיום מתגורר סבי בנווה אמירים ברח' התנאים 7.

תחביביו של  סבי היו וחלקים עדיין הם- כדרוגל,טניס וסקווש,קורא המון ספרים אך לאחרונה הפסיק ולכן אהבתו לספרים כתב סבי גם ספרים בעצמו 2 רפואיים ו6 רומנים.